<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תע"ה</h1>
<h2>דף קו:</h2>
לקידוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק. מקום חיבור פיסת היד וקנה של זרוע. וכן מוכיח בערכין פרק האומר משקלי עלי דתנן התם משקל ידי ממלי חבית מים ומכניסה עד מפרקו ושוקל בשר מחמור וגידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא. ומפרק (ו)זהו פרק אמצעי שבזרוע שקורין קורְשְ בלעז. כדמוכח בפרק קמא דמסכת אהילות דקא חשיב התם רמ"ח איברים שבאדם כסדרן וקחשיב ו' בכל אצבע ואצבע ב' [ב]קנה [ב'] במפרק א' בזרוע ד' בכתף. מכלל זה אתה אומר דמה שאחר פיסת יד ועד הפרק אמצעי שבזרוע הוא הקנה. ואותו הפרק שאחוריו הוא המפרק. משום ועד הכתף הוא הזרוע. ומכלל הסדר הזה אתה רואה שהמפרק הוא קורְשְ. ועוד דהך מפרק דערכין קרי ליה בברייתא עציל דתנן התם בגמר' ומכניס ידו עד העציל. ואמרי' במסכת סופרים לא יניח אדם שתי עציליו על הספר מפני שנוהג בו מנהג בזיון. דדרכו של אדם להניח קורְשְ שלו על גבי הספר יותר משאר איבריו. ועוד מוכיח בזבחים פרק כל הזבחים שקיבל דעציל זהו קורש. דאמרי' התם מאי לא יחגרו ביזע לא יחגרו במקום שמזיעין כדתניא כשהן חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהם ולא למעלה מעציליהן אלא כנגד אצילי ידיים. הילכך עציל זהו קורש. דלמעלה הימנו עד בית השחי לא קרי עציל. דהא למעלה הימנו אין מזיעין. וגם אין שום אדם רגיל לחגור שם. וכיון שהוכחתי שמפרק ועציל זהו קורש במקדש אינו יכול להיות קורש כמו שיש מפרשי' אלא מקום חיבור פיסת היד והקנה. דהא פרכי התם גבי ומכניס ידו עד העציל בערכין (יכיר) ורמינהו קידוש ידים ורגלים עד הפרק. ומשני דאוריתא עד הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. מהכא איכא למישמע דלאו במקום אחד הן. וליכא למימר נמי שאותו הפרק מקום חיבור (הכף) [הכתף] והזרוע הוא דהא מן הפרק המפרק ולמעלה עד הכתף לא שמיה יד אלא זרוע כדפרישי'. והבאתי ראיה ממסכת אהילות והילכך קידוש ידים ורגלים במקדש עד מקום חיבור פיסת היד והקנה (הואיל) ותרומה עד הפרק למטה הימנו בפרק אמצעי שבאצבעות. וליכא למימר פרק אחרון שבאצבעות לקידוש ידים ורגלים במקדש אמצעי לתרומה ראשון לחולין. דהא בגודל ליכא פרקים כשאר אצבעות.
